אחוזי נכות על ירידה בשמיעה וטינטון
ליקויי שמיעה הם מהתביעות הנפוצות ביותר — במיוחד בקרב מי שנחשף לרעש ממושך בעבודה. בניגוד למחלות רבות, כאן האחוז נקבע לפי מדידה אובייקטיבית: בדיקת שמיעה (אודיוגרם). במדריך זה נסביר איך המדידה מתורגמת לאחוזים, מה קורה כשרק אוזן אחת נפגעת, ואיך טינטון נכנס לתמונה.
הצהרת אחריות: מדריך זה נועד למידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי או משפטי. הקביעה הסופית נעשית על ידי הוועדה הרפואית של ביטוח לאומי.
איך נמדדת ירידת השמיעה?
האחוז מבוסס על האודיוגרם — בדיקה שמודדת את סף השמיעה (בדציבלים, dB) בכל אוזן בנפרד, בתדרים שונים. מחשבים את הירידה הממוצעת בתדרים המרכזיים לדיבור. ככל שהירידה הממוצעת בדציבלים גדולה יותר — האחוז גבוה יותר. עיקרון חשוב: המשקל ניתן בעיקר לאוזן הטובה יותר, מפני שהיא זו שקובעת את תפקוד השמיעה בפועל.
| מצב השמיעה (המחשה) | טווח אחוזים |
|---|---|
| ירידה קלה, בעיקר באוזן אחת | 0%–10% |
| ירידה בינונית בשתי האוזניים, נעזרים במכשירי שמיעה | 10%–25% |
| ירידה קשה בשתי האוזניים | 25%–50% |
| חירשות כמעט מוחלטת / מלאה בשתי האוזניים | 50% ומעלה |
הטבלה להמחשה בלבד. האחוז המדויק נגזר מערכי הדציבלים באודיוגרם לפי פרט הליקוי הרלוונטי (פרט 72), ולא מהתיאור המילולי.
אוזן אחת מול שתי אוזניים
פגיעה בשמיעה באוזן אחת בלבד, כשהשנייה תקינה, מזכה בדרך כלל באחוז נמוך יחסית — כי היכולת לשמוע ולתקשר נשמרת ברובה. לעומת זאת, ירידה דו-צדדית משמעותית מעלה את האחוז באופן ניכר, במיוחד כשנדרשים מכשירי שמיעה בשתי האוזניים.
טינטון (רעש/צפצוף באוזניים)
טינטון מוכר כליקוי, אך ההכרה בו מותנית בתנאים: בדרך כלל נדרש שהטינטון יופיע יחד עם ירידת שמיעה מתועדת, שיתועד בתלונות חוזרות לאורך זמן במסמכים רפואיים, ולעיתים שיהיה קשר לחשיפה לרעש. כשהוא מוכר, הוא מוסיף בדרך כלל אחוז נמוך וקבוע (בסביבות 10%) על גבי ליקוי השמיעה.
אילו מסמכים כדאי להכין?
- אודיוגרם עדכני (בדיקת שמיעה) ממכון מוכר.
- מכתב סיכום מרופא אף-אוזן-גרון (א.א.ג).
- תיעוד של תלונות על טינטון לאורך זמן, ואם רלוונטי — תיעוד חשיפה לרעש בעבודה.
קישורים קשורים: איך עובד החישוב המשוקלל | מה קורה בוועדה הרפואית | ספר הליקויים